משכיל לדוד, דברים כ״ד:י״ט

ושכחת וכו׳ מכאן אמרו וכו׳. בירושלמי פ״ו דפאה אית תנויי דנ״פל מהכא ואית תנא דמפיק לה מלא תשוב לקחתו עומר שיכול להגביה כולו כא׳ ולשאת על כתיפו יצא זה שיש בו סאתי׳ ועיין מ״ש בחבורי שושנים לדוד התם דתרווייהו צריכי:

למען יברכך ואף על פי וכו׳ הרגשו של רבינו מ״ש במצוה זו שנכתב מתן שכרה בצדה ומה גם דבתר הכי בפיאה ועוללות לא כתב הכי לכך משני דהכא נקטה לרבותא דאף על פי שבאה לידו שלא במתכוין וממילא דכ״ש בשאר מצות דבמתכוין. ומה שאמר אמור מעתה נפלה סלע וכו׳ אין להק׳ דשאני הכא דכשאח״כ נזכר ורואה ששכחה ואינו שב לקחתו נמצא שבזה מקיים מצות המקום אבל זה שאבד סלע לא היתה לו ידיעה אפי׳ בסוף אין זה כלום דהא בשכחה נמי זימנין דלא ידע לה כלל אפי׳ לבסוף ואפ״ה קבע לו הכתוב ברכה עכ״פ דלא תשוב לקחתו לא אתא אלא ללמד דלאחריו דוקא הוא שכחה והפ׳ סמך הברכה על לגר וכו׳ יהיה כלומר דמיד שהוא שכח לאחריו ובא העני ונטלו והוא לא ידע כלל אפ״ה יברכך אמור מעתה וכו׳: